#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עו. מה טעם המחייב במשנה את הנשבע שלא יאכל 1) ואכל כל שהוא 2) ואכל נבילות? 	"1) בגמי נאמר שהואיל ומפרש שלא יאכל כל שהוא חייב סתם נמי חייב. רש""י פירש שסובר שהנשבע אין דעתו על שיעור אכילה של תורה אלא אחר לשון בני אדם ובכל שהוא נתכוין לאסור את עצמו. והתוס' (ד""ה היכן השני) כתבו שכיון ששבועה חמורה שמדבר ומביא קרבן לכן דעתו אכל שהוא.<br>2) לרב ושמואל ור' יוחנן דמיירי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ומיגו דחיילא שבועה על המותרים חיילא נמי אדברים אסורים. לר""ל מיירי בפחות מכזית שאינו מושבע עליו מהר סיני ומשום שבועה מחייב, לרבנן במפרש חצי שיעור ולר""ע אפילו בסתם דס""ל שאדם אוסר עצמו בכל שהוא."	שבועות כא: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עז. על איזה שיעור לוקים ומביאים קרבן 1) בשבועה סתם 2) בשאר איסורים? 	"1) לוקים ומביאים קרבן לר""ע ולר""ש בכל שהוא ולרבנן בכזית. ואם פירש כל שהוא ואכלו גם לרבנן חייב. וכן נשבע שלא אטעם דברי הכל בכל שהוא.<br>2) לוקים לר""ש בכל שהוא ולרבנן בכזית. קרבן לכו""ע בכזית. בריה וקונמות לכו""ע לוקים בכל שהוא. הקדש בפרוטה."	שבועות כא:		
